אחריות תאגידית , אחריות חברתית, צדק חברתי ומה שבינהם: משבר או הזדמנות לתאגידים/ עברי ורבין*
התעוררות המחאה האזרחית שפרצה בארץ לא הותירה אותי אדיש וגרמה לי לחשוב רבות על התנהלותנו כחברה וכמגזר עסקי.
במקרה שלי, מכיוון שאני עוסק בייעוץ ובהוראה באקדמיה של אחריות תאגידית, או במילים אחרות מלווה את התאגידים הגדולים במשק בהתנהלותם החברתית והסביבתית ומכשיר את דור המנהלים הבא בתחום, אני מודה שהיא עוררה בי בנוסף גם הרהורים נוספים על מהות המקצוע והדיסיפלינה.
הפער הבלתי נתפס לפעמים בין ההתבטאות של חלק מהתאגידים, לבין הביצועים בפועל, שהתגלו במחאת הקוטג' לדוגמא, חידד אצלי שאלות בלתי פתורות בדבר הכנות של חלק מאלו המובילים את התאגידים ב"אחריות, בשקיפות ובדיאלוג".
השאלה הנשאלת היא, האם זהו משבר המחייב שידוד מערכות, או אולי דווקא מהווה הזדמנות היסטורית להבנת והעמקת התפקידים והתפקודים החברתיים והסביבתיים של שחקני המגזר העסקי.
מחד, בכל שנה מושקעים כמיליארד שקלים, על פי דיווחי החברות, בתרומה לקהילה. מאידך, זהו כאמור שברון אחוז מרווחיהן של החברות, והשפעתן במישור העסקי תמיד תהייה גדולה יותר בקנה מידה משמעותי, מאשר התרומות שלהן לקהילה ולסביבה.
איני טוען ולו לרגע שתפקיד החברות הוא רק לשפר את המצב החברתי והכלכלי של אזרחי מדינת ישראל ותושביה. השאלה היא במינון וביחס. האם גילוי אחריות למחזיקי העניין עומד מנגד לקידוש ההתנהלות העסקית של מיקסום הרווח על פי אסכולת מילטון פרידמן? או בצורה קיצונית יותר, במילותיו של גורדון גקו בסרט וולסטריט, האם "גריד איז גוד" ?
התשובה היא: כנראה שלא. כנראה שגם מבחינה עסקית, נכון להיות הוגן ושקוף במידה ללקוחותיך. מרבית העסקים המובילים בעולם שנסקרו בספר "לנצח נבנו" ("build to last"), והצליחו לקיים מובילות עסקית לאורך זמן- עשו זאת על בסיס ערכי איתן.
בנוסף, התאגידים מבוססים ברובם על מעמד הביניים, הן מבחינת העובדים והן מבחינת הלקוחות, ולכן שימור מערכת חיים תקינה ויציבה עם מעמד זה היא צורך קיומי עסקי בסיסי עבורם, ולא רק ביטוי של מוסר או אידיאולוגיה.
נדמה כי במדינה קטנה שוכנת אויבים כמו מדינת ישראל, התבלבלנו קצת במעלה הדרך-מהסולידאריות והשוויון היחסי שאפיינו אותנו בעבר, לפערים האדירים והריכוזיות הבלתי נתפסת המאפיינים אותנו היום. ללא קשר לתפיסת עולם פוליטית כזו או אחרת, יתכן כי כמו במקרה של משבר הסאב פריים- יתכן וצד אחד הגדיש את הסאה ועתה יבוא ככל הנראה תיקון אשר ייצר צדק היסטורי על בסיס המגמה. בארה"ב התיקון היה בתנועת מטוטלת והרגולציה האינסופית שנוצרה לאחר משבר אנרון בדמות ה-sox יצרה בעיקר סירוס וסירבול והעשירה אולי כמה משרדי רו"ח ועו"ד. לכן לדעתי, כדי שהתיקון יהיה בר קיימא, הוא צריך להיות בשיתוף כל המגזרים, בדיאלוג בין הממשלה, לעם ולחברה האזרחית ולמגזר העסקי, ולא כשליפות או הנחיות דרקוניות של הממשלה.
התאגידים המותקפים- גם אם לעיתים שלא בצדק- יכולים לחשוב על הסיטואציה המשברית כהזדמנות לשיקום האמון והיחסים עם החברה. לדעתי יטיבו לעשות התאגידים אם יחברו לממשלה ויציעו מרצונם ובצורה וולנטרית ושקופה, כפי שמגדירה האחריות התאגידית, את עזרתם לדחיפת העגלה קדימה במציאת פתרון לחיים צודקים וטובים יותר בישראל.
*הכותב הוא מנכ"ל goodvision יועצים לאחריות תאגידית ומרצה לאחריות תאגידית במכללה האקדמית של ת"א יפו.
